פסק-דין בתיק פר"ק 7139-03-12

1.         המבקשת הגישה בקשת פירוק כנגד חברת לוקי בניה ופיתוח בע"מ (להלן: " החברה"). לטענת המבקשת, שהינה עירייה שהוקמה ע"פ פקודת העיריות, רשאית היא להגיש את הבקשה בהיותה נושה של החברה בגין חוב שהיא חבה למבקשת באי תשלום מיסים שהוטלו על החברה ע"פ פקודת העיריות ולאחר דיון בחובות ומתן פסק דין בעת"מ 21748-06-09 מיום 6.10.10.

            לטענת המבקשת חובה של החברה נכון ליום הגשת בקשת הפירוק (6.3.12) הינו בסך 2,994,888 מליון ש"ח. עילת הפירוק הינה חדלות פרעון של החברה (סעיף 257(4) לפקודת החברות) כהגדרתה בסעיף 258(2) לפקודה.

2.         המבקשת הגישה גם בקשה למינוי מפרק זמני, אך זו נמחקה בהסכמת המבקשת בדיון מיום 13.11.12.

3.         החברה הגישה את התנגדותה לבקשה והעלתה את הנימוקים הבאים:-

א.         בעבר הגישה המבקשת בקשת פירוק כנגד החברה, בגין אותו חוב נטען, שהיה שנוי במחלוקת, שבגינו הוגשה עתירה מינהלית. בסופו של דבר נזנחה אותה בקשה, והיא נמחקה, תוך השתת הוצאות על המבקשת.

ב.         בקשת הפירוק אינה נסמכת על חוב פסוק כפי שטוענת המבקשת מאחר ופסק הדין עליו נסמכת המבקשת, ניתן בעתירה מינהלית, והוא אינו מפרט מהו החוב. בפסק הדין מפורטות טענות העותרת (החברה) ובסופו קביעה, אילו טענות מתקבלות ואלו נדחות, ללא פירוט הסכומים העומדים מאחורי כל טענה וטענה. המבקשת לא עשתה את המינימום הנדרש והוא הגשת תחשיב החוב הנובע מפסק הדין ואף לא פנתה לבית המשפט שנתן את פסק הדין בעתירה לקבלת פסיקתא המשקפת את הערכים הכספיים של פסק הדין. מחדל זה חמור שבעתיים לאחר שבדיון בבקשה למינוי מפרק זמני הסכים ב"כ המבקשת למחיקת הבקשה מטעם זה ממש.

ג.          לדפי החשבון שצורפו לבקשת הפירוק אין כל רלבנטיות לחוב הפסוק, המבקשת אף אינה טוענת שזהו החוב על פי פסק הדין. זאת ועוד, מאז ניתן פסק הדין לא דרשה המבקשת מהחברה תשלום של סכום כלשהו על פי פסק הדין. זאת למרות שהחברה שלחה למבקשת מכתב ובו פירוט החיובים אשר בוטלו על פי פסק הדין (נספח 6 להתנגדות) והמבקשת אף לא התייחסה למכתב זה של החברה.

ד.         בעת הגשת בקשת הפירוק, פסק הדין לא היה חלוט מכיוון שהוגש עליו ערעור, וביום 19.6.12 הופחת החיוב על פי פסק הדין בסכום נוסף של כ- 182,000 ש"ח. החברה הכינה תחשיב כדי שתוכל לשלם את החוב הפסוק (נספח 9 להתנגדות), שעל פי חישובה עומד על סך -.139,801 ש"ח ושלחה למבקשת שיקים בסכום הנ"ל, אך המבקשת סירבה לקבלם (נספחים 12-16 להתנגדות).

ה.         החברה הינה סולבנטית, פעילה, בבעלותה נכסי מקרקעין רבים, היקף הכנסות של 48 מליון ש"ח בשנת 2010 ורווח נקי של 11.6 מליון ש"ח, על פי אישור רו"ח החברה (נספח 17 להתנגדות).

ו.          על המבקשת להגיש את בקשת הפירוק בתום לב ובנקיון כפיים. סירובה של המבקשת לקבל את ההמחאות מעיד כי הינה חסרת תום לב ודי בכך כדי להצדיק אי מתן צו פירוק.

4.         המבקשת הגישה תגובתה להודעת ההתנגדות ובה ציינה כי החברה חייבת למבקשת 3,273,549 ש"ח. במהלך השנים פעלה המבקשת לגביית החוב אך עקב מצוקתה הכלכלית של החברה ואי יכולתה לפרוע חובותיה - הדבר לא צלח. כמו כן מבירור שערך ב"כ המבקשת מתברר כי למשיבה נושים רבים הכוללים בנקים וספקים אשר מנהלים כנגדה הליכים כאלה ואחרים.

5.         בדיון שהתקיים ביום 15.1.13 התייצב נציג מטעם בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: " הבנק") (נושה של החברה) והודיע כי הבנק מנהל הליכים כנגד החברה ואף ננקטו הליכי כינוס נכסים למימוש נכס וכן מתנהלת תביעה כספית של הבנק כנגד החברה בסכום של כ- 18 מליון ש"ח, אך הוסיף כי אין לבנק עמדה ברורה ביחס לבקשת הפירוק.

6.         עמדת הכנ"ר בעת הדיון ובתגובה בכתב לבקשה למינוי מפרק זמני הינה כי הבקשה, במתכונתה הנוכחית, אינה בשלה למתן צו פירוק. המדובר בחוב שנוי במחלוקת, לחברה יש נכסים יקרי ערך. צו פירוק במצב כזה יהיה הרסני, במיוחד כשמדובר בחב' בניה שצדדים רבים עלולים להפגע מפירוקה. בהעדר חוב פסוק אין להעתר לבקשה.

            עמדה דומה הובעה ע"י ב"כ הכנ"ר בדיון מיום 13.11.12 בבקשה למינוי מפרק זמני.

דיון

7.         בבסיס המחלוקת בין הצדדים עומד פסק דין שניתן בעתירה מינהלית שהגישה החברה כנגד המבקשת אשר בסופו מכריע במחלוקות שבין הצדדים מבלי לציין ערכים כספיים של כל אחת מהמחלוקות. בפסק הדין נקבע כי חיובים מסוימים, שהטילה המבקשת על החברה התיישנו, חיובים מסוימים יבוטלו, לגבי נכס מסוים, החיוב בתשלומי ארנונה יחל במועד מסוים וכו'.

            הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה מהי המשמעות הכספית של הקביעות בפסק הדין.

            המבקשת לא צירפה פירוט החוב הנטען על ידה, תוך הפחתת הסכומים בהתאם לקביעות בפסק הדין (לרבות הערעור בבית המשפט העליון) על מנת שניתן יהיה לבדוק מהו גדר המחלוקת שבין הצדדים. מנגד, החברה ערכה תחשיב ביחס ליתרת החוב המגיעה למבקשת, לטענתה, כפועל יוצא מההליכים המשפטיים ואף שלחה המחאות, בהתאם. המבקשת סירבה, באופן תמוה, לקבלת ההמחאות כפי שעולה מנספחים 11-16 להתנגדות ובהעדר גרסה נגדית מטעמה.

            לכאורה נראה כי יש בכך כדי להצביע על חוסר תום לבה של המבקשת ואי מיצוי הליכי הגביה.